סופר צרפתי
ההגדרה ״סופר צרפתי״ מופיעה בתשבצים ובתשחצים, ולעיתים יכולים להתאים לה כמה פתרונות שונים. בעמוד זה ריכזנו את האפשרויות לפי מספר האותיות ומספר המילים, כדי שיהיה קל להתאים את הפתרון למספר המשבצות בתשבץ.
מחפשים פתרון להגדרה נוספת? השתמשו בחלון החיפוש שבתחתית העמוד כדי למצוא אותה במהירות.
פתרונות אפשריים
מידע על ההגדרה
הספרות הצרפתית היא אחת המסורות הספרותיות המרכזיות באירופה, והשפעתה ניכרת לא רק ברומן ובשירה אלא גם בפילוסופיה, בתיאטרון ובמחשבה הפוליטית. כבר במאות ה־16 וה־17 יצר פרנסואה רבלה ספרות סאטירית פרועה סביב גרגנטואה ופנטגרואל, ואילו פייר קורניי, ז'אן ראסין ומולייר הפכו את התיאטרון הצרפתי לאחד המרכזים החשובים של התרבות האירופית. מולייר, במיוחד, השתמש בקומדיה כדי ללעוג לצביעות, ליומרנות ולחולשות אנושיות – נושאים שמאפשרים למחזות שלו להישאר רלוונטיים מאות שנים לאחר שנכתבו.
במאה ה־18 נעשתה הספרות כלי חשוב בוויכוחים על חברה ושלטון. וולטר וז'אן ז'אק רוסו היו שתי דמויות מפתח של תקופת הנאורות, אף שהשקפותיהם היו שונות מאוד. הם עסקו בשאלות של חירות, דת, חינוך, אי־שוויון והיחסים בין האדם למדינה. הכתיבה הספרותית והפילוסופית שלהם הפכה לחלק מן האקלים האינטלקטואלי שקדם למהפכה הצרפתית והשפיעה על מחשבה פוליטית גם מחוץ לצרפת.
המאה ה־19 הביאה שורה יוצאת דופן של רומנים שהפכו לקלאסיקות עולמיות. ויקטור הוגו כתב את "עלובי החיים" ואת "הגיבן מנוטרדאם"; אלכסנדר דומא העניק לעולם את "שלושת המוסקטרים" ו"הרוזן ממונטה כריסטו"; ואונורה דה בלזק ניסה ליצור ב"הקומדיה האנושית" תמונה רחבה של החברה הצרפתית. גוסטב פלובר, אמיל זולא וגי דה מופסן פנו לתיאורים מפוכחים יותר של חיי היום־יום, מעמדות, כסף ותשוקה. זולא היה ממובילי הנטורליזם, ואילו פלובר נודע בחיפוש כמעט אובססיבי אחר המשפט והניסוח המדויקים.
במאה ה־20 השתנתה הספרות הצרפתית שוב. מרסל פרוסט הפך זיכרון וזמן למרכז יצירתו הענקית "בעקבות הזמן האבוד", ואילו ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי חיברו בין ספרות לבין שאלות פילוסופיות של חירות, אבסורד ואחריות. רומן גארי בולט במיוחד בסיפור חייו הספרותי: הוא האדם היחיד שזכה פעמיים בפרס גונקור, לאחר שהזכייה השנייה ניתנה לספר שפרסם בשם העט אמיל אז'אר וזהותו נחשפה רק מאוחר יותר. בדורות האחרונים המשיכו פטריק מודיאנו ומישל וולבק, בדרכים שונות מאוד, לעסוק בזיכרון, זהות, בדידות והחברה הצרפתית המודרנית.