תשחצים וזיכרון: האם פתרון תשחצים יכול לשפר את הזיכרון?
יש רגע כמעט אבסורדי שכל פותר תשבצים מכיר. אתם קוראים הגדרה, בטוחים שאתם יודעים את התשובה, אולי אפילו מרגישים שהמילה ממש “יושבת שם”, אבל לא מצליחים להוציא אותה. ואז נפתרת מילה מצטלבת, מופיעה עוד אות אחת, ופתאום התשובה עולה מיד.
הרגע הקטן הזה מספר הרבה על הקשר בין תשבצים לזיכרון. תשבץ לא רק בודק אם מידע מסוים נמצא אצלנו בראש. הוא דורש מאיתנו למצוא אותו, לשלוף אותו ולחבר אותו לרמז הנכון.
וזה אחד הדברים שהופכים את הקשר בין תשחצים לזיכרון למעניין הרבה יותר מהטענה הפשוטה ש״תשבצים מאמנים את המוח״. פתרון תשחץ דורש מאיתנו שוב ושוב לחפש בתוך ידע שצברנו במשך שנים, לשלוף מילים ועובדות לפי רמז חלקי, להחזיק מידע זמני בזמן שאנחנו בודקים אפשרויות, ולעיתים גם ללמוד דבר חדש שלא ידענו קודם.
אבל האם כל זה באמת משפר את הזיכרון? כדי לענות על השאלה צריך קודם להבין על איזה זיכרון אנחנו בכלל מדברים.
זיכרון הוא לא יכולת אחת
אנחנו משתמשים במילה ״זיכרון״ כדי לתאר הרבה דברים שונים. לזכור מה אכלנו אתמול, לדעת מהי בירת צרפת, להחזיק מספר טלפון בראש לכמה שניות ולדעת לרכוב על אופניים הם כולם סוגים של זיכרון, אבל הם אינם אותה יכולת.
אחת ההבחנות החשובות היא בין זיכרון אפיזודי לבין זיכרון סמנטי.
זיכרון אפיזודי הוא הזיכרון של אירועים וחוויות. הוא מאפשר לנו לזכור איפה היינו, מה קרה ומתי. כשאתם מנסים להיזכר מה עשיתם בסוף השבוע האחרון או איפה חניתם הבוקר, אתם נשענים במידה רבה על הזיכרון הזה.
זיכרון סמנטי הוא משהו אחר. זהו מאגר הידע שלנו על העולם: מילים ומשמעויות, עובדות, מושגים, שמות וידע כללי. אתם יודעים שרומא היא בירת איטליה, מה פירוש המילה ״נדיב״ ומיהו שייקספיר, גם אם אין לכם שום זיכרון של הרגע שבו למדתם כל אחד מהדברים האלה. המחקר על הזדקנות קוגניטיבית מראה שגם סוגי הזיכרון האלה מתנהגים אחרת לאורך החיים. ידע סמנטי ואוצר מילים יכולים להישאר יציבים ואף להמשיך להצטבר במשך חלק גדול מהחיים, בעוד זיכרון אפיזודי נוטה להיות רגיש יותר להשפעות הגיל.
לתשבצים יש מערכת יחסים קרובה במיוחד עם הזיכרון הסמנטי.
כמעט כל הגדרה רגילה מבקשת מאיתנו להגיע לפריט כלשהו מתוך מאגר הידע הזה. לפעמים זו עובדה כמו שם של עיר או נהר. לפעמים זו מילה נרדפת. לפעמים מדובר בסופר, צמח, דמות תנ״כית או מונח שכמעט לא השתמשנו בו מאז בית הספר.
אבל גם כאן זה לא מסתכם ב״לדעת או לא לדעת״. מאגר הידע יכול להיות גדול מאוד, ועדיין צריך למצוא בתוכו את הפריט המתאים.
יש גם זיכרון עבודה, שהוא היכולת להחזיק כמות מוגבלת של מידע בצורה זמנית בזמן שאנחנו משתמשים בו. בתשבץ אנחנו עושים בו שימוש כאשר אנחנו מחזיקים בראש אותיות שכבר ידועות, משווים כמה פתרונות אפשריים או חוזרים מהגדרה אחת לאחרת תוך שמירה על מה שכבר הסקנו. זיכרון עבודה הוא מרכיב חשוב בפתרון בעיות ובעיבוד שפה, אך העובדה שתשבצים משתמשים בו אינה כשלעצמה הוכחה שהם משפרים אותו.
ההבחנה הזאת חשובה. תשבץ אינו ״אימון זיכרון״ אחיד. הוא נשען בעיקר על מאגר הידע הסמנטי ועל היכולת לשלוף מתוכו מידע, ובמקביל משתמש גם בקשב, בזיכרון עבודה וביכולות שפתיות.
החלק המעניין באמת הוא השליפה
נניח שמופיעה בתשבץ הגדרה של אדם מפורסם שאתם מכירים היטב. אתם יודעים מי הוא, יודעים אולי איך הוא נראה ואפילו זוכרים סרטים שבהם הופיע, אבל השם עצמו פשוט לא עולה.
זו אינה בהכרח בעיה באחסון המידע. לפעמים הבעיה היא בשליפה שלו.
האדם יודע שיש מילה מסוימת שהוא מחפש, ולעיתים אפילו מסוגל לזכור מידע חלקי עליה, אבל אינו מצליח להגיע לצורה המלאה שלה. מחקרים על שפה והזדקנות מצאו שמצבים כאלה של קושי בשליפת מילים נעשים שכיחים יותר עם הגיל, גם כאשר אוצר המילים והידע עצמם נשארים עשירים.
תשבצים בנויים כמעט באופן מושלם סביב תהליך השליפה הזה.
ההגדרה משמשת כרמז ראשון. אחר כך מגיע מספר האותיות. בהמשך מתקבלות אותיות ממילים מצטלבות. כל פיסת מידע כזאת מצמצמת את החיפוש ויכולה לעורר את התשובה.
מחקר על מומחיות בפתרון תשבצים תומך בדיוק בתמונה הזאת. בהשוואה בין פותרים ברמות שונות, אחד המאפיינים המרכזיים של מומחיות היה חיפוש ושליפה שוטפים יותר מתוך הזיכרון הסמנטי. פותר מומחה לא רק צבר יותר תשובות לאורך השנים. הוא גם נעשה יעיל יותר בגישה לידע הרלוונטי כאשר הוא מקבל רמז.
אפשר לראות את זה גם בלי מעבדה. פותר חדש עשוי לקרוא ״אי ביוון״ ולהתחיל לחשוב על כל מה שהוא יודע על יוון. אצל פותר ותיק, אותה הגדרה כבר מפעילה קבוצה קטנה של שמות שחזרו בתשחצים בעבר. הידע שלו מאורגן בצורה שמתאימה יותר למשימה.
זהו שיפור אמיתי, אבל חשוב להבין מה בדיוק השתפר. הוא נעשה טוב יותר בשליפה מתוך עולם הידע הרלוונטי לתשבצים. מכאן עדיין אי אפשר להסיק שהזיכרון שלו השתפר באותה מידה בכל תחום אחר בחיים.
האם עצם השליפה יכולה לחזק את הזיכרון?
כאן נכנס עיקרון חשוב מחקר הזיכרון שנקרא retrieval practice, או תרגול שליפה.
אחת התגליות המבוססות בתחום הלמידה היא שהניסיון לשלוף מידע מהזיכרון אינו רק דרך לבדוק אם אנחנו זוכרים אותו. בתנאים מתאימים, עצם השליפה יכולה לעזור לכך שהמידע יהיה נגיש יותר בעתיד. לכן ניסיון לענות על שאלה מהזיכרון יכול להיות יעיל ללמידה יותר מאשר פשוט לקרוא שוב ושוב את התשובה.
תשבצים כוללים באופן טבעי הרבה ניסיונות כאלה.
כאשר אתם מנסים להיזכר במילה נרדפת, בשם של מלחין או בבירת מדינה, אתם לא רק נחשפים למידע אלא מנסים לייצר אותו בעצמכם. ואם הצלחתם לשלוף את התשובה, סביר יותר שאותה תשובה תהיה נגישה בפעם הבאה שתפגשו בה.
זה מסביר היטב תופעה שכל פותר קבוע מכיר. בפעם הראשונה שם מסוים נראה בלתי אפשרי. בפעם השנייה הוא כבר מצלצל מוכר. אחרי כמה מפגשים הוא עולה כמעט אוטומטית.
אבל גם כאן צריך להבחין בין שני דברים שונים.
יש ראיות חזקות לכך שתרגול שליפה עוזר ללמוד ולשמר את המידע שאותו מתרגלים. מכאן לא נובע בהכרח שהשליפה של שמות ומילים בתוך תשבץ משפרת באופן כללי את היכולת לזכור איפה הנחנו חפץ, מה נאמר לנו אתמול או מה אנחנו צריכים לעשות מחר.
במילים אחרות, ייתכן מאוד שתשבצים הופכים אותנו טובים יותר בשליפה, במיוחד של מידע מילולי וסמנטי, בלי שיהיה בכך שדרוג אחיד של כל מערכת הזיכרון.
ומה מצאו מחקרים שבדקו תשבצים בפועל?
כאן המחקר קטן ומצומצם יותר מכפי שהכותרות הפופולריות לפעמים גורמות לחשוב, אבל יש כמה ממצאים מעניינים שמתאימים במיוחד לשאלה של זיכרון מילולי ושליפה.
במחקר התערבותי קטן שפורסם ב־2014, 37 מבוגרים מקבוצות של גמלאים פעילים חולקו לקבוצה שפתרה תשבץ מדי יום במשך ארבעה שבועות ולקבוצת ביקורת. קבוצת התשבצים השתפרה יותר במדד של שטף ורבלי, כלומר היכולת לשלוף במהירות מילים לפי רמז צלילי כמו האות שבה הן מתחילות.
הנקודה המעניינת כאן היא לא ש״תשבצים שיפרו את הזיכרון״ באופן כללי. החוקרים מצאו שינוי ביכולת שקרובה מאוד למה שתשבצים דורשים שוב ושוב: חיפוש ושליפה של מילים.
דווקא העובדה שהשיפור לא הופיע בכל המדדים הופכת את המחקר למעניין.
היא מתאימה לרעיון שמיומנויות קוגניטיביות אינן בהכרח עוברות באופן חופשי ממשימה אחת לאחרת. תרגול שמחייב סוג מסוים של חיפוש מילים עשוי לשפר בעיקר יכולות שדומות למה שתורגל.
אלה מחקרים קטנים, ולכן לא כדאי לתת להם משקל גדול מדי. הם בוודאי אינם מוכיחים שפתרון תשבץ יומי ישפר את הזיכרון של כל אדם. אבל הם מציעים כיוון הרבה יותר מדויק מהטענה הכללית ש״תשבצים טובים לזיכרון״: חידות מילים עשויות לתרגל ואף לשפר היבטים מסוימים של שליפה מילולית, וההשפעה עשויה להיות תלויה מאוד בסוג הפעילות שמתורגלת.
איך להפיק יותר ערך של למידה מהתשבץ
אם אתם פותרים תשבצים בשביל ההנאה, אין שום סיבה להפוך כל פתרון לתרגיל קוגניטיבי. אבל אם מעניין אתכם גם לזכור יותר מהמילים ומהידע שאתם פוגשים בדרך, הדרך שבה אתם פותרים יכולה לעשות הבדל.
הדבר החשוב ביותר הוא לתת מדי פעם לזיכרון הזדמנות אמיתית לשלוף את התשובה לפני שמחפשים אותה.
אם אתם בטוחים שאתם מכירים את המילה, עוד רגע של ניסיון, אות מצטלבת נוספת או חזרה להגדרה מעט מאוחר יותר עשויים להיות שימושיים יותר מפתיחה מידית של הפתרון. זה בדיוק סוג המאמץ שמבדיל שליפה אקטיבית מצפייה פסיבית בתשובה.
מצד שני, אין יתרון מיוחד בלבהות במשך רבע שעה בשם שמעולם לא ידעתם. אם חסר ידע, חיפוש הפתרון הוא הגיוני לחלוטין.
במקרה כזה, מה שקורה אחרי שמצאתם אותו חשוב יותר.
אם מדובר במילה חדשה, נסו להבין מה פירושה. אם זה אדם או מקום שלא הכרתם, הקדישו כמה שניות להבין מיהו או היכן הוא נמצא. כך התשובה מקבלת הקשר במקום להישאר רצף אותיות שנמחק מהזיכרון מיד לאחר שסיימתם את השורה. בדיוק למטרה זו אנחנו מצרפים מידע נוסף על ההגדרות באתר.
גם רמת הקושי משנה את החוויה. תשבץ שכל תשובותיו כבר עולות אוטומטית מהזיכרון עדיין יכול להיות מהנה מאוד, אבל הוא כמעט לא דורש חיפוש אמיתי. תשבץ שמאתגר אתכם במידה סבירה יוצר יותר רגעים של ניסיון שליפה, בדיקה ולמידה.
לא צריך לחפש את התשבץ הקשה ביותר. מספיק שהפתרון לא יהיה כולו על אוטומט.
אז האם פתרון תשבצים קבוע יכול לעזור לזיכרון?
כן, אבל כדאי להגדיר היטב למה מתכוונים ב״לעזור״.
פתרון תשבצים עושה שימוש אינטנסיבי בזיכרון סמנטי ובשליפה של מילים, עובדות ומושגים. הוא נותן לנו הזדמנויות חוזרות להגיע למידע מתוך רמזים, והוא גם יכול ללמד אותנו מילים ופרטי ידע חדשים. מחקרים קטנים אף מצאו שתרגול של תשבצים וחידות מילים יכול לשפר מדדים מסוימים של שטף מילולי ושליפת מילים.
מה שעדיין אין לנו הוא בסיס טוב לומר שהשיפור הזה מתרחב באופן אוטומטי לכל מה שאנחנו מכנים זיכרון.
וזו אולי המסקנה החשובה ביותר מהמאמר כולו. אין ״זיכרון״ אחד שתשבץ פשוט מחזק. יש מערכות שונות של זיכרון, ותשבצים נוגעים בחלקן הרבה יותר מבאחרות.
למי שאוהב מילים, ידע כללי ואת התחושה הנהדרת שבה תשובה תקועה פתאום עולה, זו סיבה טובה בפני עצמה להמשיך לפתור.