האם פתרון תשבצים טוב למוח? מה המחקרים באמת מראים

אם אחרי חצי שעה מול תשבץ אתם מרגישים שהמוח עבד, התחושה הזאת לא לגמרי מקרית. כדי להגיע למילה אחת נכונה אנחנו לפעמים צריכים לשלוף פרט שכבר שנים לא חשבנו עליו, לעבור בין כמה משמעויות של אותה מילה, להחזיק אותיות בראש, לפסול אפשרויות ולחזור למידע שכבר מצאנו במקום אחר בתשבץ.

אבל מכאן מגיעה שאלה גדולה יותר. האם כל הפעילות הזאת באמת טובה למוח, או שאנחנו פשוט נעשים טובים יותר בפתרון תשבצים?

התשובה המחקרית היא לא שחור או לבן. פתרון תשבצים הוא בהחלט פעילות מנטלית שמפעילה כמה יכולות קוגניטיביות במקביל, ומחקרים מצאו קשרים מעניינים בין עיסוק בפעילויות כאלה לבין תפקוד קוגניטיבי טוב יותר. יש אפילו מחקרים התערבותיים שבהם פתרון תשבצים הראה תוצאות חיוביות באוכלוסיות מסוימות. מצד שני, אין כיום בסיס לומר שתשבצים מונעים אלצהיימר או דמנציה, וגם לא שכל מי שפותר תשבץ בכל בוקר “שומר על המוח” באופן שאפשר למדוד בוודאות.

כדי להבין מה כן אפשר לומר, צריך קודם להבין מה בעצם קורה בזמן הפתרון.

תשבץ מפעיל הרבה יותר מהזיכרון

כשחושבים על תשבצים ובריאות המוח, זיכרון הוא בדרך כלל הדבר הראשון שעולה. וזה הגיוני. חלק גדול מהפתרון אכן מבוסס על שליפה מהזיכרון.

הגדרה כמו “בירת פורטוגל” דורשת לשלוף עובדה. הגדרה של מילה נרדפת דורשת למצוא מתוך אוצר המילים מילה שמתאימה למשמעות. שם של סופר, צמח או נהר דורש להגיע למידע שאולי לא השתמשנו בו כבר שנים.

מחקרים על מומחיות בפתרון תשבצים מצביעים במיוחד על החשיבות של חיפוש ושליפה מתוך הזיכרון הסמנטי, כלומר המאגר שבו נמצאים הידע הכללי, המשמעויות והמושגים שאנחנו יודעים על העולם. פותרים מומחים נעשים יעילים במיוחד בגישה למידע הזה.

אבל פתרון תשבץ אינו מבחן זיכרון בלבד.

צריך גם לשמור על קשב. כאשר פתרון אפשרי אינו מסתדר עם האותיות המצטלבות, צריך לעכב את התשובה הראשונה שעלתה ולחפש אחרת. כאשר חוזרים להגדרה שכבר ניסינו לפתור לפני עשר דקות, צריך לשלב את המידע החדש עם מה שכבר חשבנו עליה. ובתשחץ שלם אנחנו עוברים שוב ושוב בין ידע, שפה, זיכרון, פתרון בעיות וקבלת החלטות.

זו אחת הסיבות שתשבץ הוא פעילות מנטלית מעניינת. הוא אינו מבקש מאיתנו לחזור שוב ושוב על פעולה אחת מבודדת. בכל כמה שניות הבעיה יכולה להשתנות.

הגדרה אחת היא כמעט כולה ידע כללי. הבאה דורשת גמישות בשפה. שלישית נפתרת בעיקר מפני שהצלחנו להסיק אותה מהאותיות שסביבה.

במובן הזה, התחושה ש“הראש עובד” בזמן פתרון תשבץ מתארת משהו אמיתי. השאלה הקשה יותר היא האם האימון הזה משפיע גם מחוץ לתשבץ.

אז מה המחקרים באמת מראים?

כאן חשוב לעשות הבחנה בין שני סוגים של מחקרים.

בסוג הראשון חוקרים אנשים לאורך זמן ובודקים האם מי שעוסק יותר בפעילויות מנטליות כמו קריאה, משחקי מילים ותשבצים מציג גם תפקוד קוגניטיבי טוב יותר.

מחקרים כאלה מצאו לא פעם קשר חיובי. במחקר גדול שכלל יותר מ־19 אלף אנשים בריאים בני 50 ומעלה, למשל, פתרון תכוף יותר של חידות מילים היה קשור לביצועים טובים יותר במבחנים קוגניטיביים. מחקרים נוספים מצאו קשר בין פעילות קוגניטיבית בשעות הפנאי לבין תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל מבוגר.

אלה ממצאים מעניינים, אבל יש להם מגבלה חשובה.

אם אנשים שפותרים תשבצים בקביעות מציגים זיכרון טוב יותר, לא בהכרח התשבצים הם שיצרו את ההבדל. ייתכן שאנשים שנהנים מלכתחילה מקריאה, למידה ופעילות אינטלקטואלית נוטים גם לפתור יותר תשבצים. ייתכן שיש הבדלים בחינוך, באורח החיים, בבריאות או בגורמים אחרים. ואפשר גם שהתחלה של ירידה קוגניטיבית גורמת לאדם בהדרגה להפסיק לעסוק בפעילויות כאלה, כך שלפחות חלק מהקשר עובד בכיוון ההפוך.

לכן מחקרי תצפית יכולים להצביע על קשר, אבל הם לא יכולים לבדם להוכיח שתשבצים הם הסיבה לתפקוד הטוב יותר.

מכאן מגיע הערך של מחקרים שבהם אנשים מוקצים לפעילות מסוימת והחוקרים בודקים מה קורה בהמשך.

אחד המחקרים המעניינים ביותר בנושא פורסם ב־2022 וכלל 107 מבוגרים עם Mild Cognitive Impairment ‏(MCI), כלומר ירידה קוגניטיבית קלה. המשתתפים הוקצו לאימון באמצעות תשבצים מקוונים או למשחקי אימון קוגניטיבי ממוחשבים. לאורך 78 שבועות, קבוצת התשבצים הציגה תוצאה טובה יותר במדד הקוגניטיבי המרכזי שנבדק במחקר.

זו תוצאה מעניינת מאוד, במיוחד משום שתשבצים אינם “תוכנת אימון מוח” מתוחכמת אלא פעילות ותיקה ופשוטה. אבל חשוב לא להפוך מחקר אחד להבטחה גדולה מדי. מדובר בקבוצה קטנה יחסית ובאנשים שכבר סבלו מ־MCI, ולכן אי אפשר להסיק ממנו שאותו אפקט יופיע אצל כל אדם בריא שפותח תשחץ בעיתון.

כשמסתכלים בצורה רחבה יותר על מחקרים של גירוי קוגנטיבי, התמונה עדיין מעודדת אך מורכבת. סקירה שיטתית של מחקרים באנשים מבוגרים מצאה שפעילות של גירוי קוגניטיבי יכולה לשפר מדדים של תפקוד קוגניטיבי כללי ושל זיכרון, לצד תחומים נוספים. תשבצים יכולים להיות אחת הדרכים ליצור גירוי כזה, אך הם רק סוג אחד מתוך מגוון רחב של פעילויות.

האם תשבצים יכולים למנוע ירידה בזיכרון או אלצהיימר?

כאן כדאי להיות הרבה יותר זהירים.

יש מחקרים שבהם פעילות קוגניטיבית, כולל פתרון תשבצים, נקשרה לירידה קוגניטיבית מאוחרת יותר. במחקר שעקב אחר מאות מבוגרים, למשל, השתתפות בתשבצים הייתה קשורה להתחלה מאוחרת יותר של ירידה בזיכרון. החוקרים הציעו שאחת האפשרויות היא קשר למה שמכונה רזרבה קוגנטיבית, היכולת של המוח להתמודד טוב יותר עם שינויים ונזק לאורך השנים.

אבל גם כאן המילה החשובה היא קשורה.

אי אפשר לקחת ממצא כזה ולהפוך אותו למשפט “תשבצים מונעים דמנציה”.

נכון להיום, אין דרך שהוכחה כמונעת לחלוטין את מחלת האלצהיימר או את כלל סוגי הדמנציה. ארגון ההזדקנות הלאומי האמריקאי מציין שיש גורמי אורח חיים והתערבויות שנחקרים בהקשר של שמירה על בריאות קוגניטיבית והפחתת סיכון, ובהם גם פעילות מנטלית, אבל אין ראיות שמאפשרות להבטיח שפעילות מסוימת כמו פתרון תשבצים תמנע את המחלה.

וזה הבדל חשוב.

אפשר לומר שתשבצים הם פעילות קוגניטיבית טובה ומאתגרת.

אפשר לומר שמחקרים מצאו קשר בין פעילות מנטלית לבין תפקוד קוגניטיבי טוב יותר.

אפשר גם לומר שיש תוצאות מחקריות מעודדות לגבי תשבצים באוכלוסיות מסוימות.

אבל נכון להיום אי אפשר לומר שפתרון תשבץ ביום מגן מפני אלצהיימר באותו אופן שבו תרופה מוכחת מטפלת במחלה מסוימת.

גם לא כדאי לראות בתשבצים תחליף לדברים אחרים שחשובים לבריאות בגיל מבוגר. בריאות המוח קשורה לתמונה רחבה הרבה יותר הכוללת בין היתר פעילות גופנית, בריאות הלב וכלי הדם, שינה, שמיעה, קשרים חברתיים וטיפול במחלות ובגורמי סיכון רפואיים.

האם אפשר להפוך את פתרון התשבצים לפעילות מנטלית טובה יותר?

אם אתם אוהבים תשבצים, אין צורך להפוך אותם לתוכנית אימונים. היתרון הגדול שלהם הוא דווקא שמדובר בפעילות שאנשים עושים מפני שהיא מהנה.

אבל יש הבדל בין לפתור באופן אוטומטי חידה שכבר קלה מאוד עבורכם לבין להתמודד עם משהו שמכריח אתכם לחפש, להיזכר וללמוד.

ככל שהופכים טובים יותר בתשבצים, חלק מהפעולות נעשות כמעט אוטומטיות. פותר מנוסה מזהה מיד שמות ומילים שבעבר דרשו ממנו מאמץ. זו מומחיות אמיתית, אבל היא גם אומרת שלא כל תשבץ דורש ממנו אותה רמת מחשבה.

לכן, אם אחת הסיבות שאתם פותרים היא גם הרצון לשמור על פעילות מנטלית, הגיוני לא להישאר תמיד רק באזור הנוחות.

נסו מדי פעם תשבץ קשה יותר. אל תמהרו לחפש כל תשובה שאינכם יודעים. כשאתם פוגשים מילה חדשה, בדקו מה היא אומרת ולא רק איך היא נכנסת למשבצות. ואם אתם נהנים מסוגים אחרים של חידות, קריאה, לימוד שפה, מוזיקה או רכישת מיומנות חדשה, אין שום סיבה לבחור רק פעילות אחת.

אז האם תשבצים טובים למוח?

אם מחפשים תשובה של כן או לא, התשובה הסבירה ביותר היא כן, אבל לא מהסיבה הפשוטה שלפעמים מציגים אותה.

תשבצים הם פעילות קוגניטיבית עשירה. הם דורשים שליפה של ידע, שימוש בשפה, קשב, גמישות ופתרון בעיות, ויש בסיס מחקרי לכך שפעילות מנטלית וקוגניטיבית קשורה לתפקוד טוב יותר, במיוחד בגיל מבוגר. יש גם מחקרים ספציפיים על תשבצים שמציגים תוצאות מעודדות.

מה שאין לנו הוא הוכחה שתשבצים לבדם מונעים ירידה קוגניטיבית, אלצהיימר או דמנציה.

וזה לא באמת הופך אותם לפחות ראויים.

לא כל פעילות מועילה צריכה להפוך לטיפול רפואי כדי שיהיה לה ערך. תשבץ טוב גורם לנו להשתמש בידע שצברנו, לחפש קשרים שלא ראינו מיד, להיתקל במילים חדשות ולהתאמץ קצת כדי להגיע לפתרון.

ואם כל זה מגיע יחד עם כמה דקות או שעות של הנאה, יש סיבה טובה מאוד להמשיך לפתור.