סימן בדקדוק, מונח דקדוקי

ההגדרה ״סימן בדקדוק, מונח דקדוקי״ מופיעה בתשבצים ובתשחצים, ולעיתים יכולים להתאים לה כמה פתרונות שונים. בעמוד זה ריכזנו את האפשרויות לפי מספר האותיות ומספר המילים, כדי שיהיה קל להתאים את הפתרון למספר המשבצות בתשבץ.
מחפשים פתרון להגדרה נוספת? השתמשו בחלון החיפוש שבתחתית העמוד כדי למצוא אותה במהירות.

פתרונות אפשריים

3 אותיות

דגש, גוף, הגה, עבר

4 אותיות

הווה, יחיד, מלרע, מקור, נושא, נשוא, סביל, עתיד, פועל, רבים, שורש

5 אותיות

בניין, גזירה, כינוי, מלעיל, ניקוד, סיומת, תחביר, תצורה, נטייה

2 מילים ויותר

דגש חזק, דגש קל, וו החיבור, וו ההיפוך, מין סתמי, צורת יסוד, שם עצם, שם פועל, שם תואר, תואר הפועל, סימן שאלה, סימן קריאה

מידע על ההגדרה

דקדוק הוא למעשה אוסף של כמה מערכות שונות הפועלות יחד בשפה. כאשר מנתחים מילה בפני עצמה עוסקים במונחים כמו שורש, בניין, גוף, זמן, נטייה וסיומת; כאשר מנתחים משפט עוברים למונחים כמו נושא, נשוא ותואר הפועל. לכן ההגדרה הרחבה ״מונח דקדוקי״ יכולה לקבל לא מעט פתרונות, והאותיות שכבר נמצאות בתשבץ חשובות במיוחד.

בעברית יש קשר מעניין במיוחד בין שורש לבניין. השורש נושא בדרך כלל את גרעין המשמעות, ואילו התבנית שבה הוא משובץ יוצרת מילים שונות. למשל, מן השורש כ־ת־ב נוצרות מילים כמו כתב, הכתיב, התכתב ומכתב. מערכת השורשים והתבניות היא אחד המאפיינים הבולטים של העברית ושל שפות שמיות נוספות.

גם מלעיל ומלרע הם מונחים דקדוקיים שכיחים. מלרע הוא הדגשת ההברה האחרונה במילה, ואילו מלעיל הוא הדגשת ההברה שלפניה. רוב המילים בעברית הישראלית התקנית מוטעמות במלרע, אבל מילים רבות מאוד בשפה המדוברת ובשמות פרטיים נהגות דווקא במלעיל.

דגש שונה מעט מרוב הפתרונות האחרים מפני שהוא גם מונח דקדוקי וגם סימן ממשי הנכתב בתוך אות. בעברית מבחינים בין דגש קל לדגש חזק, וההבחנה ביניהם קשורה להיסטוריה של הגיית העיצורים ולמבנה המילה. מערכת המונחים הדקדוקיים העברית כוללת כיום שכבות עתיקות לצד מינוח מודרני שקבעה האקדמיה ללשון העברית.

ניסוחים דומים: מסימני הניקוד, מושג בדקדוק, סימן דקדוקי, מונח בדקדוק העברי, אחד ממונחי הדקדוק