במאי איטלקי, במאי קולנוע איטלקי
ההגדרה ״במאי קולנוע איטלקי״ מופיעה בתשבצים ובתשחצים, ולעיתים יכולים להתאים לה כמה פתרונות שונים. בעמוד זה ריכזנו את האפשרויות לפי מספר האותיות ומספר המילים, כדי שיהיה קל להתאים את הפתרון למספר המשבצות בתשבץ.
מחפשים פתרון להגדרה נוספת? השתמשו בחלון החיפוש שבתחתית העמוד כדי למצוא אותה במהירות.
פתרונות אפשריים
מידע על ההגדרה
איטליה תופסת מקום מרכזי בתולדות הקולנוע העולמי והעמידה כמה מן הבמאים המשפיעים ביותר של המאה ה־20. לאחר מלחמת העולם השנייה התפתח בה הנאו־ריאליזם האיטלקי, זרם שביקש לתאר את החיים היומיומיים ואת המציאות החברתית באופן ישיר ולא מהוקצע. רוברטו רוסליני וויטוריו דה סיקה היו מהדמויות המרכזיות של הזרם, וסרטים כמו "רומא עיר פרזות" ו"גונבי האופניים" הפכו לקלאסיקות בינלאומיות.
בהמשך צמח דור של במאים שפיתח סגנונות אישיים מאוד. פדריקו פליני שילב זיכרונות, חלומות, הומור ופנטזיה בסרטים כמו "לה דולצ'ה ויטה" ו"שמונה וחצי"; מיכלאנג'לו אנטוניוני נודע בסרטים העוסקים בניכור וביחסים אנושיים; ולוקינו ויסקונטי יצר דרמות היסטוריות רחבות יריעה לצד סרטים בעלי רגישות חברתית.
הקולנוע האיטלקי השפיע גם על ז'אנרים פופולריים. סרג'ו לאונה היה מהיוצרים הבולטים של מערבוני הספגטי וביים בין השאר את "הטוב, הרע והמכוער". דאריו ארג'נטו מזוהה עם סרטי מתח ואימה בסגנון הג'אלו, ואילו ברנרדו ברטולוצ'י, פייר פאולו פאזוליני וג'ילו פונטקורבו זכו להכרה בזכות קולנוע פוליטי, ספרותי ונועז.
גם בדורות המאוחרים המשיכו במאים איטלקים לזכות להצלחה בינלאומית. רוברטו בניני ביים וכיכב ב"החיים יפים", ג'וזפה טורנטורה מוכר במיוחד בזכות "סינמה פרדיסו", ופאולו סורנטינו זכה להכרה עולמית עם סרטים כמו "יפה לנצח". מתאו גארונה ונני מורטי הם שמות מרכזיים נוספים בקולנוע האיטלקי בן זמננו.