סגנון באדריכלות, זרם באדריכלות
ההגדרה ״סגנון באדריכלות, זרם באדריכלות״ מופיעה בתשבצים ובתשחצים, ולעיתים יכולים להתאים לה כמה פתרונות שונים. בעמוד זה ריכזנו את האפשרויות לפי מספר האותיות ומספר המילים, כדי שיהיה קל להתאים את הפתרון למספר המשבצות בתשבץ.
מחפשים פתרון להגדרה נוספת? השתמשו בחלון החיפוש שבתחתית העמוד כדי למצוא אותה במהירות.
פתרונות אפשריים
מידע על ההגדרה
סגנונות אדריכליים מתפתחים מתוך שילוב של טכנולוגיה, חומרי בנייה, תפיסות אסתטיות וצרכים חברתיים. האדריכלות הקלאסית של יוון ורומא העתיקות התבססה על סדרים אדריכליים, סימטריה ועמודים. הסגנון הרומנסקי של ימי הביניים התאפיין בקירות מסיביים ובקשתות עגולות, ואילו האדריכלות הגותית שפיתחה אותו הלאה נודעה בקשתות מחודדות, קמרונות, תמיכות דואות וחלונות ויטראז' גדולים.
בתקופת הרנסנס חזרו אדריכלים אל עקרונות העת העתיקה והדגישו פרופורציות, סימטריה וגאומטריה. הבארוק שבא אחריו היה דרמטי ועשיר יותר בעיטורים, בתנועה ובחללים מורכבים, והרוקוקו פיתח שפה דקורטיבית קלילה ומעודנת עוד יותר. במאה ה־19 הופיעו גם סגנונות תחייה, כגון הנאו־גותיקה והנאו־קלאסיקה, לצד אקלקטיזם ששילב יסודות מתקופות שונות.
במאה ה־20 התרחקה האדריכלות המודרנית במידה רבה מן הקישוט ההיסטורי. הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי הדגישו פונקציונליות, צורות גאומטריות פשוטות ושימוש בחומרים מודרניים. הברוטליזם נודע במבנים מסיביים ובבטון חשוף, ואילו אדריכלות היי־טק הפכה מערכות מבניות וטכנולוגיות לחלק גלוי מן העיצוב.
זרמים מאוחרים יותר התנגדו לעיתים לפשטות המודרניסטית. הפוסט־מודרניזם החזיר צבע, קישוט וציטוטים מסגנונות היסטוריים, והדקונסטרוקטיביזם יצר מבנים בעלי צורות מפורקות, זוויות לא צפויות ותחושה של חוסר יציבות מכוון. אר נובו ואר דקו, שפעלו גם בעיצוב ובאמנות, השאירו חותם חשוב במיוחד על חזיתות, חללי פנים וריהוט אדריכלי.